נוהל שגרתי של מס הכנסה, הנהוג גם ברוב מדינות העולם, הוא דרישה להצהרת הון. הנישום נדרש להצהיר את כל הונו והתחייבויותיו, שלו ושל בן הזוג, כולל נכסי ילדים. מס הכנסה משווה את התפתחות ההון עם ההכנסות המוצהרות בניכוי תשלומי המיסים ודמי מחיה משוערים (לפי טבלאות הלמ"ס). כאשר נמצא הפרש יתכן ומס הכנסה יקבע אותו כהכנסה. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, מס הכנסה אינו חייב להוכיח כי ההפרש הינו הכנסה מעסק. נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות מוטלים על הנישום, גם אם פנקסיו קבילים.
לשם הבנת חלק מהדברים שלהלן חשוב לזכור כי הון/רכוש פועל בכוון של רעת הנישום ("מנין השגת אותו"), התחייבות פועלת לטובתו ("הנה מקור לכספים שהוצאתי") וכמובן שהכנסה פועלת לטובתו ("הנה מקור לכספים שהוצאתי").
במאמר להלן לא נתייחס לשלל סוגיות טכניות, נסקור רק כמה זוויות משפטיות לסוגיות נפוצות שהוארו לאחרונה בפסיקה.
