נכס עסקי שעמד ריק שנים רבות ושולמה בגינו ארנונה עירונית. הוצאות הארנונה לא נתבעו כהוצאה שוטפת לעניין מס הכנסה היות והעסק לא היה פעיל. בעלי הנכס בקשו להכיר בהוצאות אלו לצרכי מס שבח.
נפסק כי ארנונה עירונית אינה מוכרת כהוצאה לצרכי מש"ח היות והיא מוטלת על המשתמש ולא על בעל הנכס ומכאן שאופיה אינו הוני.
בפסה"ד אובחן בין תשלום מס רכוש דומה, המוכר לצרכי מש"ח, במקרה ואינו יכול להיות מוכר כהוצאה לצרכי מס הכנסה. לבין הוצאות ארנונה עירונית שאינן מוכרות כלל לצרכי מס שבח (רק ארנונת רכוש, שכבר אינה נהוגה).
